למה רווחה ארגונית דומה יותר לאימון מאשר לאירוע
בכל בוקר אני מתחילה את היום באימון.
לפעמים זה אימון כוח, לפעמים ריצה ולפעמים רק כמה דקות של תנועה. לא משנה מה סוג האימון, זה הרגל שסיגלתי לעצמי והפך לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלי.
בשנים האחרונות, לצד העשייה שלי בעולמות HR, רווחה וחוויית העובד, נכנסתי גם לעולם האימון הגופני, כמתאמנת וכמאמנת וגיליתי כמה שני העולמות האלה חופפים זה לזה ושזה לא מקרי שבחרתי בשני התחומים האלה.
יום אחד, במהלך אימון, עלתה בי שאלה: אם אנחנו משקיעים כל כך הרבה מחשבה בבניית הכושר הגופני ובתוכנית אימונים שמותאמת לנו אישית, למה שלא נחשוב באותה דרך גם על הכושר של הארגון?
באימון גופני אנחנו מפעילים את הגוף, והתגובה מורגשת כמעט מיד: הדופק עולה, הגוף מתעורר, ואנחנו מסיימים את האימון עם תחושת אנרגיה וחיוניות.
גם ארגונים מגיבים למה שאנחנו יוצרים בהם: מפגש שמחבר בין אנשים, הוקרה על עשייה, שיחה טובה, חוויה משותפת או אפילו רגע קטן של הפוגה, הם דוגמאות לדרכים שבהן אנחנו יכולים לייצר אנרגיה חדשה בארגון, לחזק תחושת שייכות ולתת לאנשים כוח להמשיך.
אימון אחד יכול לתת בוסט. הוא לא בונה כושר.
יום גיבוש מצוין, הרצאה מעוררת השראה או מתנה משמחת הם חשובים, אבל הם לבדם לא יבנו ארגון חזק, מחובר ובריא.
הוא נבנה בהדרגה, לאורך זמן.
מתחילים מהצורך, לא מהפעילות
כשאני בונה תוכנית אימונים, אני לא מתחילה בשאלה "איזה תרגיל נעשה"?
אני מתחילה באיתור הצורך: אני בודקת מה המצב הקיים, מקשיבה, שואלת שאלות ומנסה להבין איפה נמצא האתגר?
מה אנחנו רוצים לחזק?
מה מטרת האימון?
ומהי התוצאה הרצויה?
רק אחרי שהצורך והמטרה ברורים, אני בוחרת את השרירים שאותם צריך לחזק, את הדרך : איזה תרגיל/אביזר יוכל לסייע, את סוג האימון, מספר החזרות ואת הדיוקים לביצוע אופטימלי ואפקטיבי.
מהר מאוד הבנתי שזה בדיוק מה שאני עושה גם בעבודה שלי.
אם הצורך הוא לחזק תחושת שייכות ולכידות בין אנשים, אולי הפתרון הוא לא עוד יום גיבוש, אלא יותר הזדמנויות לחיבורים אמיתיים בין אנשים.
אם האתגר הוא סביב מנהלים, אולי השריר שצריך לחזק הוא השריר הניהולי.
אם הארגון נמצא בתקופה של שינוי, יכול להיות שהיכולת שצריך לפתח היא גמישות והסתגלות.
ואם העובדים עייפים ושחוקים, אולי מה שנדרש הוא לא עוד פעילות, אלא התאוששות, עצירה ונשימה.
כל ארגון צריך תכנית אימון שמתאימה לו.
כמו באימון גופני, גם כאן צריך להתחיל בהבנת המצב הקיים: להקשיב לאנשים, לזהות את האתגרים, להבין את התרבות הארגונית ולבחור את הפעולות שייתנו את המענה הנכון.
להקשיב לשריר ולבנות את האימון הנכון
אחד הדברים שאני לומדת שוב ושוב גם באימון וגם בעבודה עם אנשים הוא שלא מספיק לדעת מה לעשות. צריך לדעת גם מתי.
יש תקופות שבהן צריך להפעיל יותר כוח. יש תקופות שבהן צריך לפתח גמישות. לפעמים צריך לאתגר, ולפעמים דווקא לעצור ולאפשר התאוששות.
גם בארגון, אותה פעילות לא בהכרח מתאימה לכל תקופה.
מה שחשוב הוא לזהות מה האנשים והארגון צריכים כאן ועכשיו (בכל נקודת זמן נתונה) ולבנות סביב זה תכנית אימונים מותאמת.
כי כושר נבנה בהתמדה
אפשר לצאת מאימון אחד בתחושה נהדרת, אבל השינוי האמיתי נוצר מהדברים שאנחנו עושים שוב ושוב.
כך גם בארגון: שייכות לא נבנית ביום גיבוש אחד, הוקרה לא נבנית מטקס אחד.
תרבות ארגונית לא משתנה מהרצאה אחת. היא נבנית מרצף של רגעים קטנים ועקביים, שהופכים עם הזמן לחלק מהדרך שבה הארגון פועל ומתנהל.
וזה אולי הדבר המרכזי שלקחתי מהחיבור בין שני העולמות שלי:
רווחה טובה לא נמדדת רק במה שעשינו, אלא במה שהיא הצליחה ליצור:
האם היא חיזקה לכידות ושייכות ארגונית?
האם היא נתנה לאנשים אנרגיה?
מה האימפקט שיצרה?
כי בסופו של דבר, רווחה וחוויית עובד הן לא רק הפעילויות שאנחנו מייצרים. הן הדרך שבה, אנחנו מחזקים לאורך זמן את השרירים הארגוניים שחשובים לנו : שייכות, לכידות הוקרה, גמישות וחוסן, ובונים סביבת עבודה שאנשים ירגישו שייכים, מוערכים ומחוברים.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים פעילות, אולי שווה לעצור לרגע ולשאול את השאלות הנכונות לפני שמוצאים את הפתרון?